מגי אבל אנחנו בני אדם, אנחנו לא חיות, זה לא אומר שאנחנו יותר טובים (הרבה פחות טובים לדעתי), זה פשוט אומר שאצלנו החלק השכלי וההכרתי הרבה יותר מפותח, אנחנו לא חיים נטו מתוך הצרכים הפיזיים...יש לנו שאיפות ומחשבות והרהורים על מהות ומשמעות ותאווה לכוח, לחתולים אין את זה.  למה שאהיה מוגדרת על פי איך שהגוף שלי בנוי? בסופו של דבר הוא לא מבטא את התכונות אופי שלי. למה שהחברה תיקח את הנטיות הביולוגיות שלנו ותהפוך את כולנו למוצרים במפעל?

ברור שיש הבדל בין גברים לנשים. אבל אני לא מסכימה עם ההגדרות שנתת כאן לאיך אמורים להיות גברים ואיך אמורות להיות נשים.

נשיות טבעית זו צייתנות? אני מאמינה שיש נשיות טבעית, אבל היא לא צייתנות, מגי, גם את קראת את ערפילי אבלון וגם את אישה חזקה עם עוצמה רוחנית והבנה אינטואטיבית עמוקה, מה שלימים קראו לו מכשפה בגלל פחד... זו נשיות טבעית. צייתנות היא תכונה שהחברה הפטראיכלית פיתחה באישה, ואולי גם בירח של האישה, כדי שלא נלמד את העוצמה שלנו, כדי שלא נשתמש בה נגד המערכת. כדי שלא נפרק את חלוקת התפקידים הכל כך נוחה הזו.

ואני מסכימה איתך שהיום החינוך עושה את הגברים לעתיד לא פחות אבודים מהנשים לעתיד, אבל לא בגלל שאף אחד מסרס אותם. אלא בגלל שיש על בחורים לחץ איום להוכיח את הגבריות שלהם על ידי השפלה ורמיסה, ומי שלא עומד בסטנדרטים האלה של בבון אנושי, גרוטסקי, זיין (וסליחה על הבוטות), שמשתמש באיבר מין שלו ככלי נשק, הוא פשוט לא גבר. וזו טעות גדולה ועמוקה. את מדברת לפעמים כאילו הפמינסטיות עשו את שלהן ולא רק שקיבלו את מה שרצו מבחינת מאזן כוחות שוויוני, אלא נוצר כאן עולם שבו לנשים יש יתרון כוח... וזה כל כך לא נכון. אני גדלתי בעולם הזה של השנים האחרונות, ואני ראיתי איך מי שהיו ילדים טובים וחברים טובים שלי הפכו לאט לאט בלחץ חברתי לנערים אכזריים שמשפילים את הבחורה שהם אוהבים כי זו חולשה לאהוב, שמציקים לבחור הרגיש שבוחר לא להשפיל את הבחורה שהוא אוהב אלא לחזר אחריה. זה שיש לנו שוויון בחוק לא אומר שהתקדמנו הרבה, התודעה שלנו עדיין מפוקסת מאוד בתור מאזן כוחות ברור- גבר הוא מי שרומס ומשחית , ואישה טובה היא מי שמשתפת עם זה פעולה וסותמת את הפה. וחס וחלילה שהיא במקרה תפגין זעם או כוח, כי אז היא כבר לא תהיה עדינה. אני מקרה ממש טוב של מחקר בנושא. מבחוץ אני ניראת עדינה ואולי אפילו צייתנית, אבל יש קטעים (שאני לא ממש גאה בהם כן?) שאני נכנסת להתקף זעם ואני נהיית כוחנית ותוקפנית. ואין מה לעשות, האסרטיביות הזאת, והצורך להלחם, הוא חלק אינטגרלי מתכונות האופי שלי, לטוב ולרע. האם בשביל להיות אישה אמיתית שמחוברת לנטיות הטבעיות שלה אני אמורה לוותר על אלה? לא, זה חלק ממני, אני אמורה כמו כל בן אדם שמכבד את עצמו ללמוד לעדן את המקום הזה, ולנתב אותו למקומות בונים ונכונים, בלי קשר להיותי גבר או אישה. אבל עדיין, זה אני, פייטרית. זה עושה אותי פחות אישה? יש המון סוגים של נשים, יש המון סוגים של גברים. מה שבטוח, שבתפיסה של היום, כל סממן שמראה על איזשהו סוג של חוזק אצל אישה, אם זה חכמה, אם זה אינטואיציה, אם זה כוח פיזי, אם זה פייטריות, אם זה כוח מיני... מודר וממוגר חברתית. האישה החכמה היא חופרת, האישה האינטואיבית היא מכשפה או שוגה באשליות, האישה עם הכוח הפיזי היא רולה וג'ברית, האישה הפייטרית מפרה את כללי ההתנהגות ויש לאלף אותה, האישה המינית היא... כמובן, שרמוטה. די, אי אפשר להתעלם מהמציאות הזו. המצב הוא לא מה שאת מתארת. הלוואי שהיה ככה... 

לי נמאס מכל התאוריות הרוחניות לגבי גבריות ונשיות,

אני בעיקר פגועה. אני פגועה בשם כל הנשים שמדחיקות את העוול שהחברה הזו עושה להן. אני פגועה מזה שקיים המושג בעל. מזה שלפי מחקרים נשים באותו מקצוע עדיין מרוויחות פחות מגברים. מתעשיית הפורנו והזנות. מזה שנשים שיצאו להפגין בכיכר תחריר  בהפיכה במצרים, נאנסו. מזה שנשים נאנסות כל יום על פי חוק על ידי הבעלים הבועלים שלהן. מזה שנשים סובלות בלידה בזמן שהן לא באמת צריכות לסבול בלידה! כי כן, יש דבר כזה לידה אורגזמית ובגלל שסיפור הבריאה בא להשפיל את הנשים ולתודעה שלנו נכנס כאב בתפיסה של לידה, אז נשים נגררות לבתי חולים ומקבלות שם יחס משפיל ומחלל מהרופאים ומהצוות המטפל. 

אישה לא חייבת כלום לאף אחד, היא לא חייבת להיות צייתנית ועדינה ומכילה או לא יודעת מה, היא לא חייבת לרצות ללדת ולא חייבת לסבול. אבל מאז שהתחיל העידן הפטריאכלי נשים נאנסות בנפש וברוח. ותגידו שאני קיצונית, ושאני מגזימה, אבל מגיל ממש צעיר אני הייתי מודעת לעוולות הנוראיות שנשים עוברות ולא הסכמתי לשתף עם זה פעולה. וזה בגלל שאני יודעת שהנשמה שלי מכירה משהו אחר, תפיסה אחרת, וחלוקת הכוחות המזעזעת הזאת צורבת לה וכואבת לה. ולא משנה מה, לפני שנתחיל להגיד כאן איך אישה וגבר צריכים להיות, בוא קודם כל נפקח את העיניים מול המציאות המזעזעת הזו שאנחנו חיים בה. 

וחגיתה, תודה שאת מבינה..

eli_meshi אמר
וג'סי, אני מבין את הפגיעה שאת חשה, ובצדק. גברים חוללו ומחוללים לנשים דברים מזעזעים. אבל, ואני אומר את זה עם כל הצער שבדבר, פגיעה מעולם לא לימדה אף אחד כלום. הלימוד מגיע אחרי שמתגברים על הפגיעה, לא בזמן שהיא מכאיבה. הכאב מטשטש את היכולת לגשת לעניין באופן נקי. 

אוהב 

אלי אתה מקסים אוהבת מלא