אני גם כזאת. אני יכולה לבזבז יום שלם רק על חלימה בהקיץ או על בהייה הזויה באוויר. בסופו של דבר אין לי זמן לשום דבר כי אני עסוקה מדי בלחלום. בדיוק בימים האלה מתנהל קרב קשה בחזית הזאת כי נפלה עליי עבודת תרגום שלא תתבצע לבד 

הייתי בכיף קופצת לעוגת שוקולד חמה. אחחח 

ביצירה כן, מסכימה איתך, ביצירה נפטון עדיף על סאטורן. אבל לצערי אנחנו לא יכולים רק ליצור, עלינו גם לחיות את החיים, למצוא מה לאכול, להסתדר איכשהו בתנאים קשים. אם אנחנו לא רוצים שיקרה אסון עלינו לחבק את סאטורן ולהקשיב לו. כי כשאנחנו הולכים למכולת לקנות אוכל, סאטורן פתאום בכלל לא נראה מרובע ומשעמם, אלא הופך לחיוני מתמיד, כוכב בוער.

מצד שני מה שלמדתי ממנו בשנה האחרונה זה שהוא באמת מורה למופת. הוא לא דורש ממני להיות מה שאני לא, אלא עוזר לי להבין מה היכולות והגבולות שלי, מה אני באמת, ממה אני עשויה, ואיפה ומתי לעשות מאמץ כדי להיות אני באמת ולא לאבד את האוצרות שלי. מהבחינה הזאת סאטורן דווקא מאוד מעוניין בחלימה שלנו. הוא רק רוצה שיהיה לנו מה לאכול בין חלום לחלום.

לגבי היצירה, שם אני משחררת, גם אני מרגישה שמאמץ מכוון ביצירה הורס, עדיף לזרום עם העננים ולראות לאן מגיעים. ובכל זאת, שנת הסאטורן הזאת הייתה בשבילי גם שנת היצירה. כתבתי יותר מתמיד, כמעט על בסיס יומיומי, ועליתי מדרגות בכתיבה, דווקא בזכות האחריות וידיעה איפה אני מתאמצת ואיפה אני משחררת, וגם ידיעה מה אני יכולה ומה אני לא יכולה.